לאלכס רנדל וכריסטיאן האנט יש רעיון שחשוב שתבינו.
כאשר אתה בוגד בבן הזוג שלך, הם מסבירים, אתה מוסיף לשברון הלב, הקנאה והכאב העולמיים. מדובר ברגשות אשם לא פשוטים, זה ברור. אבל אין סיבה שככה זה יהיה. לאלכס וכריס יש אתר אינטרנט בשם CheatNetural שמגיע בכדי לפתור את הבעיה הזו.
הרעיון הוא פשוט. איזון בגידות, הם קוראים לזה.
בכל פעם שאתה בוגד, תוכל לשלם סכום מסוים לאתר שלהם והם ישקיעו אותו במישהו שהינו נאמן לבן זוגו, או אפילו רווק, כך שאין סיכוי שיבגוד. בסיכום הכללי, הם מסבירים, התשלום שלך יאזן מחדש את רמת הבגידות בעולם, ותוכל לנקות את מצפונך, ולומר לעצמך ששום נזק לטווח הארוך לא באמת נגרם.
האתר כמובן לא מיועד אך ורק לבוגדים. הם רק החלק המשלם. אם אתה אדם נאמן וערכי, אתה יכול להרשם לאתר ולקבל תשלום על הנאמנות שלך לבן זוגך.
הם מביאים בתור דוגמא, למשל, את ג'יימס וג'ו שבוגדים זה בזו על בסיס קבוע, אבל מפצים על כל הבגידות בעזרת תשלום שמגיע לזוג אחר שמבטיח להשאר נאמנים ולאזן אותם בעולם. "אנחנו מנסים להוריד את רמת הבגידות שלנו, ולהיות יותר זמן ביחד." מספר ג'יימס "ואנחנו מאזנים את השאר, את הבגידות הבלתי נמנעות עקב שתיה או סתם מצב רוח רע, ע"י זה שאנחנו ממנים את הפרויקט של הזוג הנאמן".
וכמה זה עולה?
ממש לא הרבה. 2.50 ליש"ט ואתם יכולים לחזור הביתה ולהרגיש טוב לגבי עצמכם.
אבל…
CheatNetuarl הוא, כמובן, אתר סאטירי.
המטרה שלו היא לנסות ולעורר דיון, ולהעמיד סימני שאלה מסביב לאחד מהשווקים הגדלים היום בעולם – שוק המסחר בפחמן.
לאחר שנחתמה אמנת קיוטו, שבמסגרתה התחייבו מדינות מתועשות להפחית את כמות הפחמן (ושאר המזהמים) שהן מייצרות, הוקם מנגנון שנועד לעזור למדינות לעשות זאת.
הרעיון מאחורי מסחר בפחמן הוא לא הכי פשוט בעולם אבל אפשר לפשט אותו די בקלות.
נאמר שישנן יש מדינות מתועשות שבהן מפעלים רבים וזיהום אוויר גבוה. לעומתן, יש מדינות שבהן רוב ההשקעה היא באזורי כפר, יערות ותעשיה נקיה. המדינות המתועשות קונות "יחידות פחמן" בכסף שאותו הן מעבירות למדינות האחרות. כל יחידת פחמן מאפשרת למדינה לייצר כמות מסוימת של חומרים כמו פחמן דו-חמצני שמזהם כאמור את הסביבה, ואסור לה לזהם יותר מאשר כמה ששילמה. המדינות למעשה משלמות לפי רמת הזיהום שלהן, כסף שהולך להשקעה בתעשייה ירוקה ונקיה או בנטיעה של יערות. הרעיון הוא שלמדינות המתועשות יהיה אינטרס כלכלי אמיתי להוריד את רמת זיהום האוויר שלהן, ומהצד השני, יהיה איזון עולמי ש"ירווויח" מהכסף שהן משלמות. הזיהום עצמו יהיה המנוע לצמיחת היערו והאנרגיה הנקיה.
כמובן שזה לא רק מדינות. המסחר הזה מתבצע גם בין ערים, בין מפעלים וכו'. כך, למשל, מגיע מימון לפרויקטים של אנרגיה נקיה (כמו טורבינות רוח, למשל) ממפעלים שעדיין נאלצים לזהם את הסביבה.
למעשה כמו זהב או נפט, גם פחמן הינו למעשה סחיר (גם אם לא באותה צורה או עם תווית מחיר קבועה דווקא), וארגונים, מדינות וחברות קונים "נקודות" שמאפשרות להם לזהם, תמורת חיזוק טכנולוגיה נקיה. הרעיון הוא שכמות הנקודות קטנה כל שנה, וכך גם מכריחה את המדינות לזהם פחות, עד אשר הן יגיעו לסף שנקבע באמנת קיוטו בתור הסף שאליו יש לשאוף ברמת זיהום האוויר בעולם.
רנדל והאנט הם חלק מהמתנגדים לשוק איזון הפחמן, והם מנסים להשתמש באתר שלהם בשביל להסביר את מה שבעיניהם הינו פתרון גרוע לבעיה חשובה מדי.
איזון פחמן, הם אומרים, הוא כמו איזון בגידות. כשממשלה פשוט משלמת על כמות הזיהום שלה, היא בעצם מקבלת בעקיפין אישור מוסרי לזיהום. תשלום על זיהום לא מונע אותו, הם טוענים, הוא מעודד אותו, או לפחות משתיק את הבעייתיות שבו. וכמו שתשלום של שניים וחצי ליש"ט מאפשר לך להמשיך לבגוד, שוק הפחמן בסך הכל נותן לך אישור לדרך חיים שבה אתה ממשיך לזהם.
ההתנגדות לשוק הפחמן עומדת על יותר רגליים מאשר הטיעון הזה, כמובן.
המתנגדים טוענים גם, בין השאר, שאי אפשר באמת למדוד ולכמת את האופן שבו הפעולה המזהמת והפעולה ה"נקיה" מאזנות זו את זו. כמה עצים בדיוק נוטעים בשביל כל טון של פחמן? ומה לגבי העובדה שהפחמן מזהם עכשיו והעצים יגדלו רק בעוד עשר שנים? ואם היער החדש ישרף?
הם מראים שניתן בקלות "לעבוד על המערכת" ולקבל נקודות פחמן שלא מגיעות לך ושבסופו של דבר השוק מקדם בעיקר את הסוחרים בו שגוזרים קופון כמו בכל שוק אחר, ולא את האזרח הפשוט או את הסביבה.
אני לא מספיק מכיר את הנושא בשביל להחליט עדיין לאן דעתי נוטה. אבל זה נראה כמו נושא שכדאי להכיר את הקולות שעולים בו.
אז אם הגעתם לכאן מ"גוגל" אחרי שחיפשתם טיפים על בגידה, כנראה שאתם כבר לא קוראים את זה, אבל למעוניינים לשמוע את הקול המפקפק, ולהכיר את הנושא, הנה אתר וסרטון שאפשר להתחיל מהם.
מעניין. עוד על הנושא (מזוית אחרת) אפשר לקרוא בספר "הכלכלן הסמוי". לצערי אני לא זוכר בדיוק מה הוא כותב שם, אבל הוא מדבר על זיהום ועל הלגטימציה לזהם בעבור תשלום, ומדבר על מודל התשלום שנוצר עבור החברות הללו. מומלץ בחום
@הקטור: הספר הזה יושב בשקט ומחכה לי כבר כמה חודשים. טוב שהזכרת לי אותו. עיון מהיר מראה שכנראה אתה מדבר על פרק 4. תודה, נראה מעניין. 🙂
יש בעיה אחת גדולה שנשארת בעינה: כולנו רוצים לשמר את דרך החיים שלנו (שאגב מביאה להתפתחויות רפואיות ודברים שכן עוזרים לעולם…) הכלים היחידים ש"ממופעלים" בשוק הם כאלה שמבוססים על חומרים שמזהמים את הסביבה. ברור שהשאיפה היא לתמוך במפעלים שמייצרים אנרגיה על בסיס "ירוק" אבל נכון לעכשיו אין לנו את הכלים האלה. הפתרון של אתנן בעבור זיהום באמת לא נשמע טוב בסרטון. אבל בבאמת צריך שהכלכלה תמשיך להסתובב ובד בבד לעודד חברות שמתעסקות בפתרונות אנרגיה חלופיים. ככה שלי נראה שהכי טוב זה באמת לקנוס את המזהמים ולהעביר את הכסף לחברות שפועלות בתחום. כך שאני בעצם תומכת בתשלום בתמורה לזיהום.
דווקא הטיעון שהמחירים של מוצרי תולדות של אנרגיה מזהמת (הכל) יעלו בשוק הם אלה שעניינו אותי יותר. אני חושבת שזו הבעיה הרצינית ביותר. זה דורש רגולציה של מחירים או סבסוד מתוך כפסי הקנס. אם נקדיש את כספי הקנס לסבסוד מחירים שוב לא נוכל להקדיש אותו למען קידום פרוייקטים ירוקים.
אז אולי לא צריך להתייחס לכסף הזה כמשהו מעבר לקנס ושאר הכסף יוקדש לסבסוד מחירי השוק העולים. מה שייאפשר סחיטה של כספי ציבור.
נכנעתי- אין ללי פתרון.