הוצאה לאור בארגנטינה הוציאה לאור ספר שהדיו בו מתנדף ונעלם תוך חודשיים ובכך "מכריח" את הקורא לקרוא ללא שהיות ולא לקנות את הספר ולשכוח ממנו.
עם כל הכבוד לגימיק, אני לא ממש מתלהב.
יש דברים שנועדו להיות חוויות נקודתיות ויש דברים שנועדו להשאר איתך.
ספר הוא משהו שאתה אמור להיות מסוגל לחזור אליו, בעיני, לגלות אותו מחדש ואת האופן שבו הוא מתכתב איתך, עם האני החדש שלך. המחיר שהסיפור צריך לשלם על מנת להקרא – מחיר ההעלמות, הוא גבוה מדי. זה בעיקר נותן את ההרגשה שמישהו היה צריך פעלול שיווקי שיתן לו תשומת לב (וזה כנראה לא סתם שכאשר הסרטון שלמטה מכריז על "הצלחה" זה בדיוק בקטע בו מראים את ההתייחסות הטלוויזיונית לעניין).
אולי הכוונה טובה, אבל לא הייתי קונה ספר כזה.
אם אני רוצה משהו שיעלם, יש לי את הזכרונות המתעתעים. ספר צריך להשאר איתך, לביקור חוזר. לא?
