לקרוא בעזרת קצה הלשון

זהו האוורד אנגל, סופר ספרי מתח קנדי, שאחראי לסדרה של ספרים בלשיים בכיכובו של בלש פרטי בשם בני קופרמן. הוא אחראי ליותר מ-15 ספרים והינו המקים של ארגון סופרי ספרות הפשע של קנדה.
ב- 31 ביולי ,שנת 2001, הוא קם בבוקר כמו בכל יום, התלבש והכין לעצמו ארוחת בוקר. כמה דקות אחר כך, גילה שהוא כבר לא מסוגל לקרוא.
אנגל ניגש אל הדלת ולקח את עיתון הבוקר, כשהביט באותיות גילה שהן נראות כאילו הן כתובות בקרואטית, או קוריאנית. האותיות עצמם הפכו למשהו שהוא לא היה מסוגל להבין. לרגע אחד חשב שמדובר בסוג של בדיחה. אז הוא ניגש למדף הספרים ולקח ספר מהמדף. למרות שידע שהספר הזה באנגלית, גם במקרה הזה האותיות היו בלתי קריאות בעליל.
להאוורד אנגל היה שבץ מוחי.

שבץ מוחי הוא לא חוויה נעימה. מעטים המקרים שבהם משהו טוב יוצא מזה, כמו למשל במקרה של ג'יל טיילור (צפיה מומלצת אגב, וניתן גם לקרוא עליו בספר שלה "התקף התובנה שלי") .
במקרה של אנגל, שהבין יחסית מהר שזה מה שקרה לו, החלק בראשו שהיה אחראי על הבנת משמעותן של האותיות נפגע, והוא חווה "עיוורון מילים". העיניים פועלות מצוין, אבל את המילים הן לא מצליחות לראות.
"זהו." חשב אנגל "אני גמור."
כשאתה סופר שלא יכול לקרוא, זו בעיה. דמיינו איך זה יכול להרגיש…

יאבל מסתבר, שהחלק במוח שאחראי על הקריאה, אינו אותו החלק שאחראי על הכתיבה.
אנגל עדיין היה מסוגל לכתוב אותיות והוא גילה כמה דברים מעניינים.
הוא גילה שאם הוא עוקב עם אצבעו אחר הצורה של האות על הנייר, החלק במוחו שאחראי על כתיבה מצליח לזהות את האות. המוח שלנו זוכר לא רק צורות שראינו או קולות ששמענו, אלא גם תנועות שאנחנו עושים. זה נקרא "זכרון מוטורי". זה מאפשר, למשל, לספורטאים מקצועיים לבצע פעולות ללא חשיבה מרובה, כי המסלול של הפעולות כבר צרוב בזיכרונם. זה למשל בא לידי ביטוי בזריקות עונשין בכדורסל.
המשמעות היתה שאנגל הצליח להבין אותיות אם הוא צייר אותם בעצמו. הוא לא היה יכול יותר לראות אותיות בעזרת העיניים, אבל הוא כן ראה בעזרת הידיים, ובהמשך הוא גילה שהוא מצליח לקרוא ולהבין את האותיות אפילו יותר מהר אם הוא מצייר את האותיות בעזרת הלשון על החיך העליון שלו, ומאוחר יותר על השיניים הקדמיות.

וכך, לאורך הזמן, הוא שיפר והתאמן בקריאה בעזרת הלשון. היום הוא יכול אפילו לקרוא בערך חצי מכתוביות התרגום שמופיעות בסרטים, לפני שהן מתחלפות.
ב-2005 הוא חזר לפרסם את הספר הבא שלו ב"סדרת בני קופרמן".
בספר הזה, שנקרא Memory book הבלש שלו, קופרמן, חוטף מכה בראש שתוצאותיה דומות למה שחווה אנגל. שנתיים אחר כך הוא הוציא ספר נוסף, הפעם ספר אישי שתיאר את תהליך ההחלמה שלו מהשבץ, בשם "האיש ששכח איך לקרוא".
וכך הפך האוורד אנגל לסופר, שאיננו מסוגל לקרוא. או לפחות אמור להיות לא מסוגל. זה לא באמת עצר אותו.

פרטים נוספים אפשר למצוא בכתבה שעליה מבוסס הפוסט הזה כאן.
והנה גם סרטון מיוחד שהכינו שמתאר את המקרה של אנגל, ואת האופן שבו התגבר על הבעיה שלו.