יצא לכם פעם להריח את הירח?
כאשר האסטרונאוטים של טיסות אפולו למיניהן הסתובבו על גבי הירח, הם לא באמת יכלו לרחרח את האוויר, כמובן. בכל זאת, מדובר בסביבה שבה לא כדאי לפתוח את הקסדה. אבל מסתבר שהאבק המדברי האפרפר שהירח מכוסה נדבק די חזק לנעליים ולחליפות החלל. החלקים האפורים על חליפת החלל בתמונה משמאל, למשל, הם אבק ירח. כאשר האסטרונאוטים חזרו לתוך רכבי החלל שלהם, לא משנה עד כמה הם ניסו לנקות את עצמם, חלק מאבק הירח נכנס יחד איתם, וכאשר הם הורידו את הקסדות בתוך רכבי החלל, ריחו של הירח עמד באוויר.
אז איך מריח הירח?
לדברי האסטרונאוטים, מאוד דומה לאבק שריפה (ואחד מהם העיד, אמ, שגם הטעם…). כאשר חזרו לרכב במשימה של אפולו 17, למשל, העיר יוג'ין סרנן (שהיה, אגב, האדם האחרון שהלך על גבי הירח, נכון להיום): "זה מריח כאילו מישהו ירה בקארבין כאן בפנים."
לא ברור למה הירח מריח ככה. אבק שריפה עשוי משני חומרים שלא נמצאים כלל על גבי הירח: ניטרוצלולוזה וניטרוגליצרין, והם שניהם, כמובן, דליקים מאוד. קרבו גפרור לאבק ירח (אם יוצא לכם, ככה, מתישהו) ושום דבר מיוחד לא יקרה. האבקה שמכסה את פני הירח מכילה זכוכית עשויה מצורן דו-חמצני, שמגיעה מאסטרואידים שהתרסקו בעבר על פני הירח, וגם קצת ברזל, מגנזים, מינרלים… שום דבר שקרוב לאבקת שריפה. אין הסבר ברור לגבי למה זה מריח כמו שזה מריח. יש תיאוריות. החל מלחות שיש ברכב החלל, דרך רוח סולרית וכלה בהתרכבות עם החמצן.
למרות שהריח הזה יכול לגרום לתגובות אלרגיות (האסטרונאוט הריסון שמידט הוא האדם הראשון בהיסטוריה שחווה תגובה אלרגית בחלל החיצון כאשר נשם את הירח) עד אשר האבק מגיע לכדור הארץ, הריח נעלם. משהו בהתרכבות שלו עם האוויר, כנראה. הסלעים המאובקים שקיימים במשרדי נאס"א היום הינם חסרי ריח לחלוטין.
אבל, אם אתם ממש רוצים, הדפס משי אומנותי חדש אשר מיוצר במהדורה מוגבלת מאפשר להריח את הירח.
זוג אמנים בשם הגאן בצוויזר וסו קורק הכינו את ה"פוסטר" הזה אשר מודפס יחד עם ריח שעוצב על ידי מעצב ריח מקצועי, סטיבן פירס, על פי עדויות האסטרונאוטים, ואשר ניתן לקניה ממפעל מיוחד באדינבורו, לזמן מוגבל, כמובן.
או שפשוט תריחו קצת אבק שריפה.
Lol!