כשזה מגיע לצלילה, עד שלא עשיתי קורס צלילה בעצמי חשבתי שעיקר החוויה מגיעה מהמראות שניתן לגלות מתחת למים. הדגים, השמש שנשברת ומנצנצת דרך הגלים מלמעלה, היצורים המוזרים, השוניות.
אבל כשאתה צולל אתה מגלה שיש לחוויה הזו אלמנט נוסף שקשה להעביר אותו במילים. מדובר במתח הזה שקיים בין שני קצוות מנוגדים של מה שאתה מרגיש מתחת למים.
מהצד האחד, זוהי תחושה מרגיעה, שקטה ומערסלת. הכל יותר לאט, ואין צלילים מסביב מלבד הנשימה והנשיפה שלך בעזרת מיכלי האוויר הדחוס. משהו בשקט ובאיטיות המובנית שבכל מה שאתה עושה משרה אווירה של קצב חיים שונה ומרגיע. אבל מהצד השני, מדובר בפעילות מסוכנת. טעויות שנעשות בעומק המים, אפילו רק בשלושים מטרים, יכולות להיות קריטיות. לחץ המים על הגוף, העובדה שעלייה אל פני המים בעת בעיה יכולה להיות מסוכנת לא פחות מאשר הבעיה עצמה, משאירות תמיד סוג של דריכות. אתה לא יכול סתם לצלול. חייב להיות שם חישוב ומודעות. החל מרישום הצלילה האחרונה שלך כשאתה יוצא ועד שימת לב לאופן שבו אתה משתמש באוויר שבתוך הריאות בכדי לעלות ולרדת, ומודעות לעומק וללחץ המים שעליך.
העובדה שניתן לחוש את הרוגע והדריכות הזו בעת ובעונה אחת מכניסה משהו שונה לכל הדבר הזה שנקרא צלילה.
כשזה מגיע לצלילה חופשית, אני מתאר לעצמי שהפער החווייתי הזה אפילו מחודד יותר. בצלילה חופשית לא משתמשים במיכלי אוויר אלא בעצירת נשימה. צלילה לעומק תוך כדי עצירת נשימה דורשת המון תשומת לב לפרטים, ויכולה להיות אפילו יותר מסוכנת.
מהצד השני, הדממה שבה היא מתבצעת בוודאי חזקה גם היא יותר.
Guillaume Néry הינו צולל-חופשי צרפתי שמתמחה בצלילת constant weight שבה צוללים ללא שימוש בחבל שעזרתו אתה מושך את עצמך, אלא באופן "טבעי" יותר (אבל גם עם סנפירים).
שיא הצלילה שלו הינו 113 מטרים עומק.
בסרטון שלמטה הוא מדגים צלילה חופשית בסגנון שמזכיר קפיצות בייס – ספורט אקסטרים נוסף, שבו אנשים קופצים מבניינים עם מצנח.
הסרטון הזה לא "אמיתי". עומק החור שלתוכו נרי קופץ, אי שם באיי הבהאמס, הינו 202 מטרים, ושיא העולם בצלילה חופשית ללא סנפירים הינו 95 מטרים.
נרי וחבריו הכינו את הסרטון בעיקר בשביל להראות את היופי וההרמוניה שיש צלילה חופשית, והתוצאה בהחלט נראית מרשימה.
