יום שישי, לפני עשר שנים פלוס-מינוס. אני חוזר מהבסיס באוטובוס שעובר דרך בני ברק, האוטובוס חצי מלא, אם אני זוכר נכון, ומאחור יושבים, בין השאר, ואם ובנה הקטן שמתקשה לשמור על רוגע ולשבת ללא תזוזה.
חלק מכם אולי יודעים, בבני ברק יש נוהג (או לפחות היה לפני עשר שנים) שבו רכב עם רמקול מסתובב ברחובות ביום שישי ומודיע מראש על שעת כניסת השבת ויציאתה. כך יצא שישבתי לי באוטובוס כשמהרחוב מסביב עלתה הקריאה: "כניסת השבת ארבע וארבעים! יציאתה חמש שלושים ושמונה!" וכהנה וכהנה, עד שבשלב מסוים, מאחור, הילד הקטן מתרומם מעט, מתכופף לאימו ושואל בקול תמים "אמא, זה אלואים?".
אז במקרה ההוא זה כנראה לא היה בדיוק הוא, אבל השאלה שקשורה לקיומו של האל העסיקה אנשים פרק זמן ארוך יותר מכל נסיעה באוטובוס. כבר ניסו להוכיח את קיומו בהוכחות אונטולוגיות, היסטוריות, ראציונליות, לוגיות, מתמטיות וכו', אבל אחת ההוכחות שחביבות ביותר (עלי) היא בכלל לא הוכחה אלא סוג של חישוב עלות-תועלת.
מתמטיקאי בן המאה ה17 בשם פסקל (שחלק מכירים רק בתור שם של שפת תוכנה) טען שפשוט יותר נכון להמר על קיומו של האל. לא משנה מה הסיכויים לקיומו, אומר פסקל, הרווח שמושג מתמיכה בקיומו במקרה שהוא קיים (גן עדן and such) תמיד יהיה גבוה יותר מההפסד בשאר המקרים, ולו רק בגלל שהרווח הזה הוא אינסופי.
אי אפשר להתעלם מהשיקול שפסקל מעלה, אבל הבעיה כמובן ב"הימור של פסקל" זה שניתן לומר אותו על כל בחירה שמכילה בתוכה אלמנט של רווח אינסופי. למשל, לפי השיקול הזה, כדאי לצאת למסע למציאת המעיין שכל השותה ממנו יחיה לנצח, כי הרווח ממציאת המעיין הזה תמיד יהיה גבוה יותר מכל אופציה אחרת, גם אם הסיכוי שמעיין כזה קיים הוא קטן במיוחד.
וכל זה עולה כי היום מסתבר שבאמת אפשר להמר על קיומו של בורא עולם.
אתר הימורים בשם Paddy Power מאפשר, לצד ההימורים הרגילים על תוצאות של משחקי כדורגל, תוכניות ריאליטי ומהלכים פוליטיים, להמר גם כן האם אכן קיים הכל יכול. היחס, המפתיע מעט, הוא 4-1 לטובת הקיום. והתנאים ברורים – צריכה להיות הוכחה קבילה של מדענים עד לסוף 2009. מבחינת סוכן ההימורים התועלת נראית די ברורה, לא הצלחנו להגיע לשום דבר קרוב (או לפחות לשום דבר מדעי מספיק כך שיהיה מקובל על סוכני הימורים, כנראה) בכל ימי קיומה הידועים של האנושות, אז 2009 זה תאריך מספיק קרוב. אבל האם באמת יש מישהו שמנסה לרבע את כספו על ידי הימור שכזה? מסתבר שכן.מסתבר שישנם אנשים שחושבים שבזה הם מראים את אמונתם, משל היתה האמונה הפנימית הזו, המורכבת כל כך,פשוט סוג של ויכוח שצריך לנצח בו.
ישנם שני תיארוכים של המדרשים לגבי הגיל שבו אברהם "גילה את בוראו". לפי שיטה אחת זה קרה בגיל צעיר מאוד, שלוש או חמש. לפי שיטה שניה זה קרה באיזור ארבעים. שני המדרשים הללו מנסים להראות שתי גישות שונות לגבי אמונה. האחת אומרת שאמונה היא משהו מולד, שורשי, בסיסי מאוד בתפיסה האנושית ולכן גם טבעי מאוד. השניה אומרת שאמונה הינה משהו שנלמד ונרכש ושיש לעמול כדי להגיע אל הנקודה הפנימית שבו ולשלמות ההחלטה בכל מה שקשור אליו. האמת היא כנראה שילוב של שניהם.
אבל עכשיו, יתכן שאפשר להסביר עוד הבדל אחד בין המדרשים. כי למה להגיע לאמונה פנימית כבר בגיל חמש, אם אתה צעיר מדי מכדי להמר על זה?
אין לי זמן לקרוא היום הרבה אבל משהו לכד את עיני וזה הבאת דבריו של פסקל. זכור לי שאמרו לנו זאת בבי"ס, אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא את המקור לכך.
בינתיים נהנתי, תודה!