פתאום קם אדם. בבוקר.

יש אנשי בוקר, יש אנשי לילה.
מעולם לא גיליתי מי אני באמת. מתי אני "מתפקד" יותר טוב?
כל מה שאני יודע זה שאני לא באמת מתעורר לפני ששטפתי פנים ואני מתקשה להרדם כי תמיד אני מרגיש ש"עוד משהו היה אמור לקרות היום, לא"?
וככה יוצא שאני צריך לשכנע את עצמי ללכת לישון, ואני צריך לשכנע את עצמי לקום. הקטע של הקימה הוא הרבה יותר קשה כמובן.

אבל לפעמים אין שום צורך לכתוב פוסט כשמישהו אחר מצליח להעביר את זה טוב ממך.
הרבה יותר טוב ממך.

אד ביירן, סטנאפיסט עם מבטא בולט במיוחד, מצליח להעביר כאן בארבע דקות את המאבק ההירואי שחלקנו עוברים כל בוקר. המעבר של לצאת מהמיטה. הקטע הזה מתחיל אמנם בבדיחות על "ויכוחים על מיטה" אבל ממשיך (וצובר תאוצה טובה אחרי דקה) בעיסוק במיטה עצמה ובאופן שבו אנחנו משכנעים את עצמנו לקום בבוקר.
או שלא.

[אם אתם לא אוהבים קללות מזדמנות, משפטים מהירים, אנשים שמעשנים על הבמה או תרגום לשפה ההולנדית (?!), אתם יכולים להמשיך הלאה, אין מה לראות כאן.]