שיתוף פעולה

אם יש משהו שנצרב בתודעה שלי מתוכניות הטלוויזיה החינוכית למינן בתור לקח אפשרי לחיים, הרי זה הצורך בשיתוף פעולה. שניים, הרי, זה עדיף כפליים. כמובן שהסלוגן החזק הזה "שיתוף פעולה" (שתי מילים בסך הכול, אם חושבים על זה) חי בהרמוניה לצידם של פרטי נוסטלגיה אחרים כמו העובדה שאני רוצה להיות שם, שאני רוצה לקנות אוויר, שכל כך מתחשק לי לטבול בכנרת וששמח במטבח שלנו (שבו, מוז היא הבננה, כזכור). כשאנחנו גדלים, אנחנו לרוב רוצים להשתמש במושג שקצת פחות מזכיר לנו את קיפי, אז אנחנו עוברים להשתמש במילה "סינרגיה".

אם יש התפתחות טכנולוגית שלקחה את המושג שיתוף פעולה או סינרגיה והעלתה אותם מדרגה, זו כנראה האינטרנט. מה שהתחיל בתור סוג של תקשורת ממשלתית משופרת, המשיך כ"תיבת הדואר" הגדולה בעולם , הפך לשוק הגדול ביותר שאפשר לדמיין ואז קיבל על עצמו את התפקיד של הפלטפורמה שעליה כל אחד בכל מקום כמעט יכול לשטוח את הגיגיו, יצירותיו ושטויותיו לעיני הרבים. התת-מודע והמודע הקולקטיבי שלנו.
Web2.0, על כל מגרעותיו (כמו הזיבול המאסיבי של המרחב הווירטואלי שלנו בשטויות ותוכן לא איכותי) הוא גם המקום שבו אנחנו יכולים לרתום דברים שהם באמת כוח הציבור למען מטרות אלו או אחרות.

זה מתחיל בדברים כמו שימוש בכוח החישוב של אנשים, בעזרת דברים לא Web2.0 בעליל כמו שומרי מסך שעוזרים לחפש חוצנים, והמשיך עד לעיתונים שמורכבים למעשה אך ורק מכתבות ומאמרים של אנשים רגילים ברחבי העולם.

שני רעיונות בולטים שצצו לי מול הפנים לאחרונה מראים, בעיני, עד כמה ניתן לרתום את הרשת לשיתופי פעולה למיניהם, ונותנים רמז למה שעוד נוכל לעשות עם כמות המידע המטורפת שאנחנו שופכים לתוך הכולבויניק הזה שנקרא אינטרנט. שניהם רעיונות של "ענקים" (עסקיים) בתחומם, ועם כל זה שהם לא לגמרי מהפכניים עדיין, הם רמז לבאות. ושניהם משתמשים בהרבה חלקים קטנים כדי ליצור תמונה גדולה חדשה.

אצל הראשון הוא זו באמת תמונה. מייקרוסופט פיתחה את Photosynth, כלי אינטרנט שמאפשר ליצור תמונות גדולות ומפורטות יותר מתוך התמונות שקיימות כבר באינטרנט. זה נשמע פשוט וקצת דבילי, אבל מצגת פשוטה של הכלי מראה שמדובר במשהו שאולי פשוט להבין אבל הוא סוג של פריצת דרך טכנולוגית. יש כל כך הרבה תמונות שם בחוץ שבעצם מתארות את אותו דבר, אומרים החבר'ה במייקרוסופט, למה לא להשתמש בזה? אם אלפי אנשים צילמו את פסל החירות, או את מגדל אייפל או את הכותל, מדוע שלא ניקח את כל התמונות האלה וניצור מהן תמונה אחת, גדולה, פנורמית, מלאה בפרטים, שניתן להיכנס ולצאת בתוכה על לאיזו רמת פירוט שנרצה, על פי מה ש"העולם" סיפק לנו בצילומיו?
מדובר בעניין לא פשוט טכנולוגית, ובניתוח תמונה ברמה גבוהה מאוד.

הנה הרצאה עם הסבר קטן על הטכנולוגיה, והיא מדהימה גם בלי קשר…

דבר אחר שגיליתי ממש היום הוא "התזמורת של יוטיוב". ביוטיוב מציעים לאנשים, נגנים בכל מיני כלים, להוריד תווים מהאתר (שמתאימים לכלי שלהם), להתאמן עליהם (עם וידיאו של המנצח מולם), לנגן אותם בוידיאו ולשלוח. כל הקטעים האלה ישמשו כסוג של בחינה, שמתוכה יבחרו אנשים שינגנו את היצירה השלמה בסופו של דבר בקרנגי-הול. היה אולי נחמד יותר אם המטרה הסופית היתה ליצור מכל הקטעים שנשלחים קטע מוסיקלי אחד גדול של "תזמורת" מהאנשים ששלחו (אם נלך עם הדוגמא הקודמת), אבל גם ככה, כשחושבים על זה, זה אדיר בתוך מימוש אומנותי של הפוטנציאל הטכנולוגי. היכולת להגיע לכולם, ולאסוף כישרונות בצורה כזו, היא משהו שלא היה מתאפשר פעם. זו התחלה.
בהנחה שיוטיוב יעשו את זה בצורה חכמה ובטוב טעם, יכול להיווצר מזה משהו נפלא.

אלו, כמובן, רק דוגמאות. ובאמת יש עוד מלא דברים (וחלקם בטח ימצאו את הדרך לכאן גם כן…)
אנחנו עומדים כנראה באמת על סיפו של השלב שבו כמות המידע והאמצעים הטכנולוגיים יאפשרו לנו לעבור בדילוג מ"שיתוף פעולה" רגיל של "הרבה אנשים" למשהו שהוא באמת "סינרגיה", יצירה של משהו חדש ולא צפוי מכל המידע הישן והצפוי.
אפשר לראות את זה מתקרב ולנבא אולי נבואות קטנות על עשר השנים הקרובות, אבל זוהי הקפיצה קדימה של חמישים שנה, זו שאין באמת מושג עד כמה נוכל לצרף דברים ומחשבות בעתיד הרחוק לגביה, שבאמת עושה צמרמורת של התרגשות.