מה היה ניתן להשיג בעולם, אילו היינו מכבים את הטלוויזיה וסתם חושבים?
אחד הדברים שהאינטרנט מגלה לנו היום, זו כנראה העובדה שברגע שאנחנו מצליחים ליצור תבנית תקשורת הדוקה וברורה מספיק, הטכנולוגיה מאפשרת לנו להגיע לסוג של סינרגיה בעזרת איחוד הכוחות שלנו. למעשה, בגרסה האוטופית, זו המשמעות של Web2.0 . כן, נכון, אפשר בהחלט להתייחס לאינטרנט שמונע על תוכן גולשים כבסך הכל מקום שאליו כל מטומטמי העולם שופכים את הטמטום שלהם, או הדברים המוזרים שהם עושים, ומעלים את האינטרנט על גדותיו בסרטונים של חתולים (לא שיש לי משהו נגד חתולים), אבל כשמצליחים להניע אנשים לשתף פעולה (לעיתים בלי ידיעתם) בפלטפורמה מתאימה, יכולים לקרות דברים מדהימים. ויקיפדיה היא דוגמה מצוינת, הצורה שבה גוגל מנסה לטייב את ערכי החיפוש שלה על ידי תגובות גולשים היא דוגמא טוב, Digg יכול להיות משהו כזה, ואפילו האתר הזה שאוסף נתונים מאלפי מחשבים לגמרי וכך מצליח למצוא בעיות במחשבים בודדים על ידי השוואה הוא דוגמא מצוינת.
כל מה שאנחנו כנראה צריכים זה להחליט שאנחנו רוצים לעבוד על זה. ולפעמים האמירה שאין לנו זמן, היא תוצר של האופן שבו החברה שלנו החליטה להעביר את הזמן שלה. ומספיק רק שינוי קטן.
בהרצאה הזו, למשל, קליי שירקי, מרצה שמתמחה בהשפעות החברתיות והכלכליות של האינטרנט, מבצע חישוב פשוט. להערכתו, ויקיפדיה כולה, כל הערכים והדפים והעבודה, מסתכמות במשהו כמו 98 מיליון שעות מחשבת אדם. אין לי מושג איך הוא הגיע למספר, אבל בואו נזרום.
צפיה בטלויזיה, בארצות הברית לבדה, מגיעה ל-200 ביליון שעות בשנה. במילים אחרות, אם להיות מעט דמגוגים, אם נכבה את הטלויזיה (רק בארה"ב) נוכל להשיג עוד כ-2000 פרויקטים אנושיים בסדר גודל של ויקיפדיה. אם נהיה יותר ריאלים נגלה שגם ירידה של אחוז אחד בצריכת הטלויזיה העולמית, בתור דוגמא, ושימוש בזמן הזה למטרת יצירה ושיתוף יכול להביא אותנו לאינספור פרויקטים שיקדמו את האנושות.
אבל יש עוד נקודה חשובה כאן, וזה המניע של הכל.
טים אוריילי, בהרצאה הזו, מדבר בין השאר על הצורך ליצור פרויקטים בהיי-טק וברשת שיעשו משהו טוב ונכון בעולם. יש לנו רעידות אדמה, התחממות גלובלית, בעיות כלכלה, פערים חברתיים, טרור ועוד אינספור בעיות מקומיות וגלובליות שאנחנו צריכים להתמודד מולן, אומר אוריילי, ולמרות זאת טובי המוחות שלנו כותבים אפליקציות בפייסבוק באמצעותן אנחנו זורקים כבשה של חברים שלנו. (לא שזה לא כיף, כן?).
הוא נותן בהרצאה דוגמאות למערכות שמקדמות דברים "נכונים" בעולם. הדוגמא שאני הכי אהבתי היא של תוכנה שמשתמשת בחומרה שכבר קיימת במחשבי אפל, בשביל להרגיש רעידות אדמה קטנות. כאשר מספיק אנשים שיש להם אפל יורידו אותה, ניתן יהיה למפות רעידות אדמה מקדימות (שהינן חלשות הרבה יותר, כמובן) ולנבא רעידות אדמה שמתקרבות מהר וטוב יותר.
אז הנה, שתי דוגמאות לאופן שבו לא כדאי וכדאי לבזבז את הזמן כדי להמציא משהו חדש.
האתר הזה, הינו סוג של תאונת דרכים שאתה לא יכול שלא להסתכל עליו ולו רק כדי להרגיש קצת גועל, בעיני (למרות שבהתחלה, אני מודה, הרעיון נראה לי אפילו מגניב). מדובר באתר שמגיע כדי לעזור לאנשים להחליט מי האשם במריבה. רבת עם אישתך? עם חברה שלך? או סתם הווכחת עם חבר טוב? תעלו את הטיעונים שלכם לרשת ותנו לאנשים להצביע מי מכם יותר לא בסדר.
במבט ראשון זה מגניב בטמטומו, במבט שני זה עצוב יותר מפליטי תוכניות ריאליטי, ומציצני לא פחות.
ומצד שני, הנה סטודנט שלקח את השלט של ה-Wii של נינטנדו, פירק אותו, והצליח ליצור בעזרתו ממשק חדש ומגניב לגמרי. הוא לא היה צריך מעבדה משוכללת, פשוט חשיבה ישנה (או עקומה, תלוי איך מסתכלים על זה). אחרי שהציג את הרעיון שלו ביו-טיוב, הוא קיבל כל כך הרבה תגובות והפך לכוכב (ודי בצדק). חברת משחקי מחשב גדולה כבר יצרה איתו קשר לגבי הטכנולוגיה שפיתח.
להרצאה מסודרת שנתן על הפיתוח שלו, ואם עוד הדגמות די מגניבות, אפשר להסתכל כאן. שימו לב איך הקהל קם ומריע לו בסוף. זה לא קורה הרבה בהרצאות האלו, לדעתי.
ועכשיו, נלך לראות מה קורה ב"אח הגדול".
